How far do you go
to reach your self?
It is already close.
Noise lessens
the shapes of trauma
in a shrinking room
I hope only for You.
The same place
is always a different place.
Changing with the time of day
and the direction I approach it from.
The tree grows on
soil of my scraps
and eventually feeds me.
It is not life sustaining life
without consciousness
or at the least desire
to continue.
בן שלי חי בי
מאז ההולדת שלי.
מי ששייך לי
תמיד היה.
(My child lives in me
since my birth.
Who belongs to me
always has.)
מה הרגש?
האי הבנה
שאני לא חיה כאן
אך אני כאן.
לא קונים את היופי
כי היופי הוא בפנים.
ולא מוכרים אהבה
כי היא בלתי נראית אם לא אמיתית.
השאלה לא פתוחה
ולא מבקשת ממך לחפש בלב
אלא רוצה לגלות לך
את אמתך.
יותר חזק בארץ שלנו
מלהיות לבד
אך לבד חיינו.
The truest fear
of someone who hides
is to not be found.
הכי רחוק ממני
חי בתוכי.
איך יכול להיות
שהלב לא
מספיק?
מופשט עד הסוף.
אין שחור בלי לבן.
דרך ארוכה
הביתה בלי
אחים.
האישה הגבולית
לאן נסעת בחופשה?
המקום הקטן בתוכך
לא מתאים לכולם.
אבל בשבילך כן.
The more I float within your home
the more I become like the walls.
And I adore the colors but not shape is not mine.
הגבול לא מופיע
בגדר של נשים.
כי לנשום רק את הריח שלה
כמו לשכוח את הנשמה.
When ignorance is
bliss.
It is the softness of peace.
Lack of violence
lack of stress.
The Entrance to My Home
Light,
airy and singing come in.
Within the home
a futon bed,
lullaby flowers,
sheets of poetry and prayer adorn the walls.
The smell is of life
and embraced change.
How does the dream
play out
without us asking for more?
Built on and building towards.
Without fear.
On the tallest hill.
And how pure is progress without fear?
Borderless like stars
whose light has no end.
And whose years can
be measured differently
by the distance.